איך מזמינים קריקטורה

שלום, אני קריקטוריסט. זה אומר שאנשים משלמים לי כדי שאצייר אותם לפי ההבנה שלי. מפה הכל מתחיל.

בזמן האחרון יצא לי לעבוד הרבה על הזמנות פרטיות. בד"כ מדובר על מתנות יום הולדת שהן הפתעה לאותו אדם, שניתנת לו ע"י חברו, מזמין הקריקטורה.

אותו מזמין מחליט להעניק מתנה ייחודית ומקורית לידידו שכבר יש לו הכל, והוא פונה אלי. עד כאן מצויין.

לאחר שיחת טלפון קצרה עם המזמין (לרוב מזמינה, לרוב היא.....איך לומר....עושה בורות בראש עם את...) אני מקבל תמונות של האובייקט, אם באימייל או במעטפה.

אבל התופעה ההולכת ומתגברת שמציקה לי היא של לקוחות שמצפים למוצר מסויים, הכל כבר מתוכנן וקיים בראש שלהם, ורק במקרה אין להם היכולת הטכנית לבצע את התוכנית, אז הם פונים אלי.

אבל אני בתור אמן:

א. לא טיילתי בתוך הראש שלהם

ב. יש לי את הטון שלי לתת לו ביטוי בתוך העבודה, איפשהו

ג. ק- ר- י -ק - ט - ו -ר - י - ס - ט. וזה אומר שניתן לצפות ממני לציור קליל, הומוריסטי, מוגזם, היתולי, לא-רציני, ולא מחייב. זה מה יש.. כל דבר אחר הוא לא קריקטורה, (פורטרט שמן??) ויש להבהיר זאת מראש.

אני עושה את מה שאני עושה, מה שאני יודע,(כפי שפורסם בפוסטים הקודמים) ועל זה אני מתחייב לתת את ה100 %.

יותר מדי קורה בזמן האחרון שאני מקבל תגובות לאחר שהציור כבר הושלם והועבר למזמינו, או לחילופין, לאחר שהמזמין קיבל סקיצה ראשונית והוא מעוניין לעבור איתי על ההערות שלו.

לקוח התקשר אלי להודיע לי חגיגית שהדמות לדעתו נבלעת ברקע. לקוחה אחרת מודיעה לי כי לדעתה הגזמתי. אחרות, לאחר שהן מקבלות את הסקיצה, מעירות שהשפתיים נפוחות מדי, הדמות יותר מדי שמנה/רזה/מקומטת וכו'. או ששולחים לי תמונה של האדם ומבקשים שאני אצייר אותו יותר רזה, עם תסרוקת אחרת, ומחייך.

לזה יש לי שתי תשובות:

* אני מצייר לפי איך שאתה נראה. מה שתשלחו, עם זה אני עובד. מי ששמן בתמונה שנשלחה אלי, יהיה שמן פי 2 בציור שלי. מי שעצוב בתמונה, אני לא יכול לגרום לו לחייך. לא יצא טבעי. וזה נכון גם לגבי אנשים שמצטיירים בדוכנים. התפקיד שלי הוא לתאר אותך, כמו שאתה נראה באותו רגע, ע"פ הראייה או החזון שלי. לא רוצים את הראייה שלי? יש ציירים אחרים, יש צלמים.

*אני מצייר לפי איך שאני רואה. וזה נכון לגבי כל אומן שלקוח מזמין ממנו עבודה. הלקוח מביא את הנושא, ההשראה, הקונטקסט. האומן מביא את עצמו, זווית הראיה שלו והפרשנות האומנותית שלו. לדעתי מי שמזמין עבודת אומנות לא צריך להתערב ביצירה שלה. יש לקוחות מדהימים, שאומרים לי "הנה התמונות, הבחור מהנדס בניין, סומך עליך".

*הערה חשובה - אם מדובר בהפתעה למישהו, ואתם חושבים שאולי הוא לא יאהב את התוצאה, ישנה דרך בטוחה לדעת. תשאלו את עצמכם את השאלה הבאה: האם אותו המופתע הוא ממין נקבה. אם כן, היא לא תדע לקבל את זה בהומור. עדיף שתקנו לה מתנה אחרת.

קריקטורות חדשות

a quick sketch of me....looking like a pervert

Aric Einstein

Mony mushonov

Yair lapid

Ben Stiller. Help me decide which one is better.

new commissioned works

I've really grown to hate doing cartoon bodies. they either turn out boring, because everybody asks for the same things (football, dancing, etc) or they just give me a hard time, trying to make it all work (some people ask me to draw them driving a car while playing cards with a mask-wearing horse) selling the idea and keeping it funny and simple and fit it all in the sheet. and look at how much better the caricature looks when there's no stupid cartoony background.

new shit with art stix

As part of my ongoing attempts to improve my technicqe I started using prismacolor artstix for my caricatures, instead of my regular old pastels, which i got sick of. using the art stix hasn't been easy, for some reason it doesn't come out right. these are some examples of stuff i did, this time l included some american celeb caricature. mostly from tv.

Dave Grohl from the Foo Fighters. could be better.

Me, looking like an Heroin addict

Johhny Drama from Entourage

Kitty Forman from That 70's show

Eric forman, from That 70's show

Denzel Washington. not nearly as exaggerated as should be.

Gene Hackman.

and now for some non-art stix shit:

Matt Dillon.

Matt Leblanc

who does she look like?

brand new commissioned

this had to be done reall fast. took me about an hour

illustrations for a calendar

Rejects

למי שלא יודע, "ריג'קט" זה מושג מקצועי בעולם הקריקטוריסטים, המתאר מצב בו ציור לא נרכש/נלקח על-ידי הלקוח כי הוא מצא אותו מעליב, לא דומה או כל סיבה אחרת. היו לי בקריירה הרבה כאלה, בעבודה בקניונים וכדומה. ברוב המקרים, מדובר באימהות שאין להן חוש הומור, מצרך די חשוב כשמדובר בקריקטורה.

בשנתיים האחרונות כמעט שלא קרה לי דבר כזה, תודות לשלט שאני תולה על קן הציור שלי, שאומר "אני מצייר את כולם מכוער! ראו הוזהרתם". כשאנשים קוראים את המשפט הזה, קצת קשה להם לבוא בטענות. בשבוע שעבר בואדי ניסנס היתה לי היתקלות מול אמא שטענה בתוקף שציירתי את הבת שלה "בת 70", וביקשה שאני אמחק את הפה המכוער שציירתי, ואצייר לה אחד חמוד יותר. אז דבר ראשון, זה ברור שאי אפשר לתקן, למחוק או לשנות קו שצויר במרקר שחור. ודבר שני, וזה אני אומר לכל האימהות והילדים:

חבר'ה, תקחו את זה בקלות. זה בהומור. ה-ו-מ-ו-ר. לא צריך לקחת את זה כ"כ ברצינות. אתם לא באמת נראים ככה. זו הפרשנות שלי בלבד. וכן, אני יודע שאני מגזים. זו הפואנטה. למי שלא מעוניין בהגזמות שלי אני אומר מזל טוב, יש בטיילת של כל עיר רוסים שעושים פורטרייטים. מי שבא אלי, והוא שמן, אני אצייר אותו שמן יותר. וכן הלאה.

בכל אופן האישה ההיא מהדוכן ביקשה לתקן את הציור, ואמרתי לה שזה לא אפשרי, והיא לקחה את הילדה והשאירה את הציור חצי גמור אצלי ביד. לא נורא. אפרסם את התמונה פה בבלוג לשיפוטכם. לדעתי, באמת מדובר בדמות חמודה.

דבר נוסף. לפני כשבוע נתבקשתי לצייר קריקטורה - מתנת יום הולדת לילד בן 13 שההורים שלו רצו להפתיע אותו. מכיוון שהזנחתי את העבודה הזו במשך כמה ימים, כשלבסוף התקשרה האמא להזכיר לי שעליי להכין את העבודה בזמן, החלטתי להשקיע עליה מעל ומעבר מאמץ כדי שהאמא לא תתאכזב לאחר שחיכתה.

הוצאתי את אחת העבודות שאני יותר גאה בהן, צבוע בטכניקה שהיא חדשה לי ולא קלה.

העברתי את הציור לאביו, ובאותו ערב קיבלתי הודעת אס אמ אס מהאמא המודיעה לי שהיא מעוד מאוכזבת, שהקריקטורה מוקצנת, לא דומה ולא מתאימה לילד בן 13. בקיצר, למרות שהיה לי חשק גדול לשלוח לה גליון נאצה של חמישה עמודים, פשוט עניתי לה שלדעתי זה מאוד מוצלח ושתתן לילד את התמונה, הוא יאהב אותה.

אז היום קיבלתי את התשובה שרציתי והילד באמת מאוד מרוצה מהמתנה.

מה למדנו? אימהות. התגובות שלהם לציורים שלי לא תמיד עולות בקנה אחד עם המציאות. יכול להיות שלפעמים הציורים שלי מוגזמים או פוגעניים מדי, זה דבר אחד. אבל כשאשה עומדת מול קהל אנשים בקניון, כולם אומרים לה שהציור דומה לבת שלה כמו שתי טיפות מים, הבת עצמה אומרת שזה דומה, ורק האמא בשלה....אז אין מה לעשות. אימהות...שיבשלו פירה...לא יודע מה יעשו...שלא יתערבו לי בביזנס (:

------------------------------------------------------------------------------------------------

סקיצות

בחזרה מבת-מצווה

אחת השואתיות ביותר שהיו לי. סיוט. אני נשבע, הילדים נהיים יותר קשים כל שנה. סבלתי סבל רב, ובהתאם, הציורים יצאו מדהימים. ככל שמיהרתי יותר ורציתי ללכת, ככה התוצאות הלכו ונהיו מטורפות יותר. כנראה שיצירות אומנות גדולות נולדות מתוך סבל. וכמובן, לא היתה לי שם מצלמה לתעד את העבודות. מצד שני, אם היתה לי שם מצלמה הילדים בטח היו אוכלים אותה או משהו כזה...